En

החזון של דבי

החזון של דבי

דבי החלה להתעניין בקולינריה בגיל 8, כאשר החלה את לימודיה בשוויץ. שם הכירה סוג ייחודי ומיוחד של אוכל אשר עורר את סקרנותה והיא החלה ללמוד על הנושא.

זה היה הצעד הראשון של חיים מלאים בהתפתחות וצבירת ידע בהתמחותה בעולם הקולינריה ופיתוח סקרנות לסוגים שונים של מזון וטעמים.

התשוקה של דבי הגיעה מהבית. אמה הייתה טבחית מעולה, היא בישלה מאכלים מרחבי כל העולם אבל מעולם לא הרשתה לדבי להיכנס לתוך המטבח שלה וללמוד ממנה. במהלך ילדותה דבי טיילה עם משפחתה בכל רחבי העולם ושם היא גילתה מגוון רחב של מסעדות משובחות ומאכלים מיוחדים.

העניין הזה הפך את דבי ליותר סקרנית ומנקודה זו, דבי החלה להמציא מתכונים משל עצמה.

בנותיה של דבי הן חלק בלתי נפרד מהמטבח שלה ולפעמים הן עדיין מבשלות יחד או דנות על מתכונים שונים.

בכל פעם שדבי מבקרת במסעדה חדשה, בכל חלק של העולם ובכל סוג של מסעדה – פופולרית או יוקרתית, היא אוהבת להיכנס לתוך המטבח, לדבר עם השף וללמוד על המתכונים השונים שלהם.

"אחת מהמנות שאני זוכרת הייתה כשהייתי בת 5, בזמן שטיילתי עם אמא שלי ועם דודתי לרומא. אמא שלה ביקשה מנהג המונית לקחת אותנו למסעדה פופולרית שהאנשים המקומיים הולכים אליה. הנהג לקח אותנו למסעדת נהגי מונית, שם אכלנו פסטה – הטובה ביותר שאכלתי אי פעם. אני עדיין זוכרת את הטעמים המדהימים".

אמה של דבי לימדה אותה נימוסים בינלאומיים כך למדה שעל פי תרבויות שונות, "כשאת לוחצת ידיים תמיד הביטי ישרות לעיניים, היי כנה והגונה".  כמו כן, אמה לימדה אותה כיצד תרבויות שונות מסדרות את שולחן האוכל, ואת הנימוסין בארמונות, בבתי שגרירים ובחברות, וגם את התנהלות האנשים במהלך היומיום בחלקים שונים של העולם והאופן בו יש לנהל שיחות בשפות שונות.

דבי דוברת 7 שפות, עובדה שעזרה לה לתקשר ברחבי העולם.

דבי היא אשת העולם, יש לה המון תחומי עניין כמו לדוגמא סגנונות מוזיקה שונים החל ממוזיקה קלאסית ועד למודרנית, תכשיטנות, אומנות ותרבות – בלט, אופרה – היא השתתפה בתערוכה הראשונה של נורייב ואוודוקינובה אחרי המעבר שלהם מרוסיה, כמו גם, ההופעה האחרונה של דיוות האופרה מריה קאלאס. דבי אוהבת אנתרופולוגיה תרבותית – היא מאוד סקרנית באשר להבדלים בין תרבויות העולם.

כשדבי קוראת מתכון, היא יכולה לטעום את טעם האוכל עוד לפני שהיא מבשלת אותו. כל מנה שהיא טועמת או אוהבת, היא יכולה לפתח את המתכון בעצמה.

בשנת 1975 היא עברה למיאמי, פלורידה, שם היא פגשה לראשונה את גיורא מצקין, והשניים התחתנו והביאו לעולם שתי בנות – אילנה וחנה.

השילוב המגוון של תרבויות וזהויות אתניות שמרכיבות את הדנ"א של אינו מפתיע, מאחר שכל מי שמכיר את דבי נבלע לתוך שמחת החיים שלה.

לאורך כל חייה, היא טיילה ברחבי הגלובוס וחוותה המון תרבויות שהעולם מציע. החל מתיאטרון, עד למזון, מאכלים, מוזיקה ואומנות, היא גילתה את תמצית כל מדינה ומנהגיה.

היא בורכה ברוח סקרנית שהוביל אותה ללמוד ולגלות טריטוריות תרבותיות חדשות.

העתיד הקרוב יראה את דבי במושב הנהג תוך כדי שהיא מתכוננת להוביל פרוייקטי מדיה חדשים. זה יהיה שילוב ייחודי בין התשוקה שלה לתרבויות ולמאכלים שונים.

המוטו שלה הוא "אני מאמינה כי כשזה נוגע לאוכל, אין גבולות".

"אני בורכתי בזכות לטייל בעולם, דבר שאיפשר לי לפגוש את האנשים הכי מעניינים ומעוררי השראה.

התרבויות השונות, התלבושות והמנהגים נגעו בי בדרכים ששכנעו אותי לפתח תכניות טלוויזיה דרכה יכלתי לקחת את הצופים שלי יחד איתי.

בישול הוא תשוקה אישית שלי והדרך בה בחרתי לקחת איתי את הצופים שלי היא דרך מטבחים שונים ברחבי העולם, בהם אני אראיין את הנשים החזקות ביותר באותן מדינות, וכן גם אציג את התלבושות והמנהגים של המדינה.

המרכיב העיקרי של חיי הוא הרוח שנושבת בתוכי שממשיכה לדחוף אותי להגשים את החזון שלי ועוזרת לי לפגוש ולאחד אנשים".

מלבד הפעילות הקולינארית של דבי, היא הקימה יחד עם עוד 5 נשים, ויצו ארה"ב, שם פעלה שנים רבות עד שעזבה את ארה"ב חזרה לישראל. בנוסף, היא לקחה חלק בהקמת בית החולים לילדים במיאמי - CHILDREN VARIETY HOSSPITAL -  כמן כן,  היא הייתה חברה פעילה באגודת פרקינסון, האגודה האמריקנית לחקר השד וקיבלה את פרס "האישה הפעילה ביותר בפלורידה" בשנת 1996 ממושל פלורידה.